את עומדת מול המראה, והאישה שמסתכלת עלייך בחזרה מרגישה זרה. הבטן רופפת, המותניים רחבות יותר, והבגדים מההריון הם עדיין מה שאת לובשת כי פשוט שום דבר אחר לא מרגיש נוח.

בוקר אחרי בוקר את בוחרת בגדים שיסתירו במקום בגדים שתאהבי ללבוש. את אולי מתחמקת ממפגשים חברתיים כי שום דבר בארון לא מחמיא והמחשבה על חופשה משפחתית שתצטרכי ללבוש בה בגד ים גורמת לך לחרדה.

ואז את מסתכלת על נשים אחרות ברחוב, בעיקר אלה ללא ילדים, וחושבת לעצמך: 'איזה כיף להן עם הגוף שלהן… הן בטח לא מעריכות את זה מספיק. ואני בטח כבר לעולם לא אחזור להרגיש ככה'.

כשאת במקלחת, או ביחסי מין עם בן הזוג, את מרגישה לא בנוח בגוף החדש הזה – גוף שעשה דבר מדהים, אבל עכשיו מרגיש רחוק מהאישה שהיית.